פסק-דין בתיק ע"פ 6273/12

השופט צ' זילברטל:

1.        ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' נועם) מיום 3.7.2012, ב-ת"פ 15695-10-11, בגדרו הושתו על המערער, אשר הורשע במסגרת הסדר טיעון בשתי עבירות של שוד בנסיבות מחמירות, שלוש שנות מאסר בפועל, ותקופות מאסר על תנאי.

רקע

2.        על פי הנטען באישום הראשון שבכתב האישום המתוקן, ביום 14.9.2011 בסמוך לשעה 10:15, הבחינו המערער, יליד 1993, וחברו הקטין, בתייר ותיירת אשר טיילו בסמוך לשער שכם בעיר העתיקה בירושלים. המערער והקטין ניגשו אליהם ודרשו כי התיירים ימסרו לידיהם את כספם. משסירבו התיירים לעשות כן, ניסה המערער ליטול מהתייר את תיקו, תוך שהוא מאיים עליו במוט ברזל שהחזיק. במהלך נסיונות נטילת התיק נפל התייר ונחבל. הקטין ניגש לתיירת כשבידו שבר זכוכית ואיים עליה כי יחתוך את ידה אם לא תמסור לידיו מצלמה בה אחזה. התיירת אחזה במצלמה אך הקטין חטף אותה והשניים נמלטו מהמקום. בהמשך מכרו השניים את המצלמה תמורת 200 ש"ח והתחלקו בשלל.

           על פי הנטען באישום השני שבכתב האישום המתוקן, ביום 5.10.2011 בשעות הבוקר, בסמיכות למקום האירוע הקודם, ביצעו השניים שוד נוסף של זוג תיירים. המערער, שהחזיק בסכין יפנית, חסם את דרכו של אחד משני התיירים ודרש כי הלה ימסור לו כסף, תוך ששלף למולו את הסכין. התייר מסר למערער כמה מטבעות, אך הלה הוסיף לדרוש כספים. התייר הציע למערער סכומים נוספים (20 ש"ח ו-10 ליש"ט), אותם העביר לידיו של הקטין אשר דחק במערער להימלט מן המקום, והשניים אכן נמלטו עם שללם.

           עקב כך הואשם המערער בשתי עבירות של שוד בחבורה, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

ההליך בבית המשפט המחוזי

3.        במסגרת הסדר טיעון הודה המערער במיוחס לו, וביום 18.3.2012 הורשע על סמך הודאתו. בית המשפט הורה לשירות המבחן להכין תסקיר בעניינו של המערער. ביום 3.7.2012 גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המערער. כעולה מגזר הדין, בתסקיר שירות המבחן נאמר כי המערער גדל בצל חסכים במסגרת משפחתית בעייתית, וכי בחר להחצין את תסכולו בדרכים שליליות המאופיינות באימפולסיביות, תוקפנות ואלימות. כן צוין, כי המערער סובל מדימוי עצמי ירוד ומסף תסכול נמוך תוך שהוא נוטה להכחיש ולצמצם בעייתיות בתחום הסמים והאלכוהול. נוכח אופי העבירות, ועל רקע האמור, כמו גם בשל היעדר מוטיבציה מצידו לשיקום, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו, והמליץ על עונש של מאסר בפועל.

4.        בגזר הדין צוין, כי בשיקולים לחומרה יש להביא בחשבון את חומרתן של העבירות ונסיבות ביצוען תוך שימוש בנשק קר והישנות המקרים. הודגש, כי המעשים והתעוזה העבריינית שהופגנה בביצועם, מובילים למסקנה לפיה יש להשית על המערער עונש מאסר מאחורי סורג ובריח לתקופה ממושכת. הודגש, כי שיקולים של גמול והוקעת המעשים כמו גם הגנה על שלום הציבור והרתעה אפקטיבית - אינדיבידואלית וכללית - מכתיבים זאת. עם זאת, צוין כי יש אף להביא בחשבון את השיקולים לקולא - חרטת המערער, הודאתו במעשים, גילו הצעיר ונסיבותיו האישיות הקשות כפי שתוארו בתסקיר.

           נוכח האמור, נגזרו על המערער מאסר בפועל לתקופה של שלוש שנים מיום מעצרו; שנת מאסר על תנאי, שלא יעבור עבירת שוד תוך שלוש שנים מיום שחרורו; ושישה חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור תוך שנתיים מיום שחרורו ממאסר עבירת גניבה.

           מכאן לערעור שבפנינו.

הערעור

5.        בערעור, אשר מופנה נגד חומרת העונש, נטען כי העונש שהושת על המערער אינו מביא בחשבון בצורה מאוזנת את כלל הנסיבות שבכוחן להקל עם המערער. נטען, כי העבירה אינה תדירה ואינה "מכת מדינה", כי אלמנט ההרתעה אינו אלמנט מרכזי בהקשר זה, וכי הרתעתו האישית של המערער הושגה כבר בעצם מעצרו; כי לא ניתן משקל הולם לזמן שחסך בהודאתו; כי לרקעו הסוציאלי הקשה של המערער - בייחוד לכך שאביו נעדר (בנסיבות שלא התחוורו) מאז שהיה תינוק - לא ניתן המשקל המתאים; כי חלקו של הקטין אשר היה מעורב במעשים רב משל המערער, או למצער שווה לשלו; וכי יש ליתן משקל רב במיוחד לצורך בשיקומו של המערער והשבתו לאורח חיים נורמטיבי, דבר אשר לא יצלח במאסר ממושך. כן הודגש, כי המערער סובל קשות בכלא וכי הוא אף מטופל על-ידי הגורמים הרלבנטיים בשירות בתי הסוהר. לבסוף - הוצגו מספר פסקי דין בהם נדונו עבירות דומות וגזרי הדין בהם היו מחמירים פחות.

6.        בדיון בפנינו שבה באת כוח המערער, עו"ד ל' צמל, על עיקרי האמור בערעור, ועוד הודגש על-ידה, כי הקטין אשר ביצע את העבירות עם המערער ואשר הודה והורשע אף הוא, נדון למאסר על תנאי ולמבחן למשך שנתיים שיתבצע בתנאי מגורים במעון "אחווה" (זאת, נוכח העדר אפשרות מעשית להשמה במעון נעול). צוין, כי דומה שבמקרהו של הקטין נלקחו בחשבון באופן משמעותי שיקולים של שיקום, דבר שלא קיבל משקל מספק במקרהו של המערער, שהגם שאינו קטין, הוא אדם צעיר שזה לא מכבר נעשה לבגיר.

           בא כוח המדינה, עו"ד ח' שוויצר, הדגיש, כי למערער עבר מכביד בדמות עבירת תקיפה בה הורשע. צוין, כי מעשיו של המערער חמורים, וכי אין להתעלם מכך שהוא היה היוזם והדמות המרכזית בשני מקרי השוד. הוסף, כי אין לגזור גזירה שווה מעונשו של הקטין, אשר מעבר להיותו קטין, המלצת שירות המבחן בעניינו היתה חיובית.

7.        כן קיבלנו תסקיר משלים עדכני מיום 10.2.2013. בתסקיר ציין שירות המבחן כי המערער הגיע תחילה לבית הכלא כאסיר הדורש השגחה בשל ביטויים אובדניים, ושבתחילה גילה התנהגות ילדותית וקושי בקבלת סמכות ובעמידה במסגרת (שבגינם לא שולב בטיפול). נמסר, כי כיום מצבו יציב ומאורגן, כי הוא משתף פעולה, כי "ניכר שיפור מועט בהתנהגותו" וכי לאחרונה בעקבות הבעת מוטיבציה מצידו, נבדקת האפשרות לשלבו בתעסוקה. יוער, כי בדיון ציינה נציגת שירות המבחן, גב' ב' וייס, כי בעבר נעשו נסיונות שיקום שונים שלא עלו יפה, וכי רק כיום רואים ניצנים של רצון לשיקום ולחזרה לדרך הישר.

דיון והכרעה

8.        לאחר העיון באתי לכלל מסקנה, כי אין מקום להתערב בגזר דינו של בית המשפט קמא. בידוע כי אין ערכאת הערעור מעמידה עצמה בנעלי הערכאה הדיונית באשר למידת העונש. התערבות שכזו מצומצמת לאותם מקרים בהם הערכאה הדיונית נכשלה בטעות או שהעונש שנגזר על ידה חורג במידה משמעותית ממדינות הענישה הראויה (ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל, (3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009); ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי(3.7.2006)), מקרה זה אינו בא בקהלם של אותם מקרים.

9.        לא מצאתי כי נפל פגם באופן בו איזן בית המשפט קמא בין השיקולים השונים בעניינו של המערער. בית המשפט עמד על חומרת העבירות, שהגם שאינן נמנות על המדרג החמור ביותר של עבירות השוד, עדיין חמורות הן. בית המשפט הדגיש, כי המערער הפגין "תעוזה עבריינית" במעשיו. בהקשר זה רואה אני לנכון לציין, כי אף ששללם של המערער והקטין לא היה משמעותי והם השתמשו בו על מנת לרכוש מזון וכרטיס מזל, הרי שהישנות המקרים, השימוש בנשק קר וההיטפלות לתיירים, אשר המקום זר להם וממילא תחושת הביטחון שלהם אינה דומה לזו של תושב המקום, יש בהם כדי להעיד על זילות החוק ועל פגיעה ממשית בתחושת הביטחון של הציבור ושל הבאים בשערי המדינה כמבקרים. בית המשפט אף לא התעלם מנסיבותיו האישיות של המערער. והללו, כמו גם העובדה שהודה במיוחס לו במסגרת הסדר טיעון, נלקחו בחשבון במסגרת השיקולים לקולא.